בקשת חייב לפשיטת רגל

בקשת פשיטת רגל יכולה להיות מוגשת הן על ידי נושה של החייב והן על ידי החייב עצמו.
בקשה מוגשת על יסוד מעשה פשיטת רגל שביצע החייב, המהווה למעשה את העילה לבקשה.

סעיף 5 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם 1980, מפרט מהם מעשי פשיטת הרגל, שעל יסודם אפשר לנקוט בהליכי פשיטת רגל נגד חייב וביניהם העברת מרמה, התחמקות מנושים, עיקול נכס מנכסי החייב ומכירתו במסגרת ההוצאה לפועל, הודעת החייב על הפסקת תשלום החוב, בקשת החייב להכריזו כפושט רגל ואי הענות להתראת פשיטת רגל.

חייב זכאי להגיש בקשת פשיטת רגל בהתקיים התנאים האמורים בסעיף 17 לפקודה, וביניהם הדרישה כי חובותיו לא יהיו פחותים מסך של 17,308 ש"ח (נכון לשנת 2018), כי יצרף לבקשתו דין וחשבון מאומת בתצהיר בדבר נכסיו והכנסותיו, נכסיהם והכנסותיהם של בן או בת זוגו וילדיו הגרים עמו, וכן יצרף לבקשתו כתב ויתור על סודיות לטובת הכונס הרשמי.

הגשת בקשה למתן צו כינוס ופשיטת רגל מצריכה תשלום פיקדון לכונס הרשמי. את השובר לתשלום פיקדון ניתן לקבל במזכירויות הכונס הרשמי במחוזות השונים.

לאחר בחינת הבקשה ודרישת פרטים נוספים - במידת הצורך, מגבש הכונס הרשמי את עמדתו בבקשה, וזו מוגשת לבית המשפט בו מתנהל ההליך.